יום שני, 18 באוקטובר 2010

מטבחים וניקיון


כל מי ששירת בצה"ל עבר כנראה בשלב זה או אחר תורנות מטבחים. זה היה הסיוט של השירות שלי. שירתתי בבסיס מאוד גדול שמטבחים בו האכילו אלפי אנשים ביום, ותורנות מטבחים בו הייתה באמת סיוט שאין לתאר.
אחת לארבעה חודשים התייצבתי עם דמעות בעיניים, מוכנה לקבל את גזר הדין.
תורנות מטבח תמיד מתחילה בעבודות ניקיון נרחבות, לא משנה שאתמול בלילה בנות אחרות עשו ניקיון יסודי, את הבוקר מתחילים בניקיון. אחרי שמסיימים את עבודות הניקיון מתחילים בעבודות ניקיון מסוג אחר שכוללות ניקיון של ירקות ופירות, ועזרה ל"שף" בכל מה שהוא צריך. זה החלק הנחמד של התורנות.
החלק הנוראי באמת מתחיל אחרי ההגשה של ארוחת הצהריים. זה היה מבחינתי בלתי נסבל. בחיים שלי לא עשיתי כל כך הרבה כלים. ומילא הכלים ששוטפים קצת ומכניסים למדיח, אני מדברת על סירים שבקלות היה אפשר לפצל ולהשכיר אותם במחירי עתק לסטודנטים בתל אביב. הם היו כל כך גדול ואני הייתי אחראית על הניקיון שלהם. היו עשרות סירים לנקות, וניקיון של כל סיר לקח כמו ניקיון של דירה קטנה. אם אתם זוכרים את האוכל הצבאי ודאי לא תתפלאו לשמוע שהתחתית של כל סיר הייתה מצופה בשאריות שרופות של אוכל מתובל יתר על המידה.
נגמר ניקיון הכלים והסירים, עוברים לנקות את חדר האוכל עצמו – השולחנות, רצפה, כסאות וכל מה שנפגע מהאוכל. ככה שלוש ארוחות ביום ועבודה בלתי פוסקת של ניקיון והכנות בין לבין.  בסוף המשמרת אחרי ארוחת הערב עושים ניקיון יסודי במטבח, ואחרי ביקורת של מנהל המטבח הולכים לחדר להתפרק, רק כדי לקום למחרת לעוד יום כזה. תורנות במטבח הייתה בדרך כלל שלושה-ארבעה ימים כל ארבעה חודשים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה